הלכות גירושין שיסודן בתורה –הם “כהררים התלויים בשערה, מקרא מועט והלכות מרובות. התורה הקדישה לנושא חשוב זה פסוק אחד בלבד: כי יקח איש אשה ובעלהּ, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחהּ מביתו (דברים כד, א).
על פי דין תורה, הבעל רשאי לגרש את אשתו גם בעל כורחה, ויש לשער שגם קודם מתן תורה, הבעל היה רשאי לגרש את אשתו אף נגד רצונה של אשתו. כיום, כידוע, השתנה המצב, ובעקבות חרם דרבנו גרשום, שוב אין הבעל יכול לגרש את אשתו בעל כורחה ויש צורך בהסכמתה אם אין האישה מסכימה לגירושין, על הבעל להצביע על קיומה של עילת גירושין שמכוחה הוא זכאי לחייבה בגירושין.
מה איפא עילות הגירושין? העילה הקלאסית והמוכרת לכולם הינה מאיס עליי היינו מאיסה של אחד הצדדים בחיים המשותפים. ברם, יש לדעת כי בידי בית הדין אם ימצא כי יש עילת גירושין אפשרות לפסוק אחד מבין שלושת האפשרויות הבאות:
1- מצווה לגרש- פסק דין המהווה מעין המלצה לצדדים להתגרש.
2- חובה לגרש- בהנחה והבעל יסרב הרי שבית הדין יכול לחייבו במתן כתובתה.
3- כפייה לגרש- הסנקציה החריפה ביותר שמופעלת במקרים נדירים בלבד (משום שהגט שהבעל נותן צריך להיות ברצון ובכפייה יש חשש לגט מעושה). בית הדין יכפה במצבים כגון אלימות קשה ועוד.
במידה ובית הדין לא ימצא עילה מספקת לגירושין אזי הבקשה תידחה.
מכאן החשיבות העליונה שבניסוח כתב טענות נכון ובהיר משום שאי עמידה על העילות באופן נכון יכול מחד גיסא לדחות את הבקשה ומאידך גיסא לכפות גט.