אמנם, לרשות האישה יש אפשרות נוספת והיא גביית המזונות באמצעות הביטוח הלאומי. ברם, לא מעט פעמים הסכום שהאישה תגבה מהביטוח לאומי יהיה נמוך באופן משמעותי מסכום פסק הדין ולכן זוכים רבים מעדיפים את מסלול ההוצאה לפועל.

תיקי מזונות מקבלים בהוצאה לפועל יחס שונה משאר התיקים וזאת בשל העובדה כי כספים אלו משמשים למזונות הילדים ואי תשלומם ייפגע בקטינים.

השלבים:

• ראשית, יש למלא את הטפסים הרלוונטים (ניתן להורידם מהאתר של ההוצאה לפועל: https://www.gov.il/BlobFolder/service/opening_alimony_file/he/Forms_form207.pdf )

ישנה חשיבות גדולה במילוי נכון ומדויק של כל הפרטים

• יש לצרף עותק מקורי של פסק הדין.

מה ניתן לעשות נגד סרבן שלא משלם מזונות

• הגבלות שונות ובכלל זה הגבלה מלהחזיק, לקבל, או לחדש רישיון נהיגה, הגבלה על קבלה, החזקה, או הארכה של תוקף דרכון ישראל. הגבלה על שימוש בכרטיסי אשראי ועוד.
• מאסר- ניתן לפעול נגד החייב באמצעות צו מאסר וזאת רק לאחר שחלפו 21 יום ממועד האזהרה.
• עיקולים– נקיטת הליכי עיקול רכוש החייב. רכוש החייב הניתן לעיקול כולל רכב, עיקול מקרקעין, עיקול חשבון בנק, עיקול חסכונות וכן עיקול משכורת. ניתן לבצע עיקול אצל צד ג’ כגון מעביד, אשר בידו כספים או זכויות בבעלות החייב.

חשוב לדעת

הוצאה לפועל לא נוקטת שום פעולה באופן עצמאי! על מנת להביא למימוש הסנקציות יש לפנות להוצאה לפועל בבקשות מתאימות.

למעשה, לא מעט נשים עושות שימוש לרעה בהליך זה ומשאירות את תיק ההוצאה לפועל פתוח. כיום, ישנה מגמה מבורכת של פסיקה לפיה חייב אשר משלם באופן סדיר את חובו וגובה החוב בתיק הוא 0 יכול להגיש בקשה באמצעות טופס ייעודי (טופס 406) ובו לנמק מדוע יש לסגור את התיק.

כמו כן, החייב יכול כמובן לבקש לבצע את העברת התשלום באמצעות הוראת קבע בנקאית ובכך למעשה לייתר את ההליך של פתיחת תיק בהוצאה לפועל

הגשת בקשה לצו הגנה אינה כרוכה בתשלום אגרה.

במרבית בתי המשפט ניתן למצוא את המסמכים הרלוונטים בזמכירות.

את המסמך ניתן להוריד גם מכאן מהאתר של של בתי המשפט:

https://www.gov.il/BlobFolder/service/request_safety_order/he/Request_for_Protection_Order252new.pdf 

לכן, כאשר בני זוג מתחתנים, הם מתחייבים זה כלפי זה התחייבות המקבלת תוקף משפטי בחתימתם על שטר הכתובה. הבעל מתחייב לספק לאישה: “שארה“- מזונות, “כסותה” – ביגוד, הנעלה וקורת גג, “ועונתה“- מצוות עונה. היינו תשמיש. במקרה של גירושין, מזונות האישה נקבעים על פי העיקרון “עולה עימו ואינה יורדת”, לפיו האישה תוכל להמשיך באותו אורח החיים שאליו הורגלה במסגרת הנישואין או בבית הוריה לפני הנישואין, ולא תיאלץ לרדת ממנו.במילים אחרות פשוטות יותר ההלכה קובעת עיקרון לפיו על הגבר לשמר את רמת החיים של האישה אליהם היא התרגלה. הקושי מתחיל במצב בו הגבר ירד מנכסיו ואין לו אפשרות מעשית לקיים לאשתו את רמת החיים אליה התרגלה במקרים כאלו הקובע הוא מבחן פוטנציאל ההשתכרות ולא ההשתכרות בפועל

ההיגיון העומד במרכז החוק הינו כי חובת שצברו הצדדים במהלך חייהם המשותפים כגון משכנתא וכו’ הם בדרך כלל משותפים מאחר והם נוצרו כתוצאה מניהול משק משותף.

עם השנים התפתחה בפסיקה התייחסות לחובות שונים כאלו המוגדרים חובות שאינם משותפים על אף שנצברו במהלך החיים המשותפים.

כך לדוגמא ניתן לציין חוב שנוצר בגין פעולה קניינית לאחר הפירוד או חוב שצבר אחד מבני הזוג בגין הימורים או בגין בגידה.

הערה-  בית המשפט העליון הביע עמדתו ביחס לשיתוף בחובות אישיים של אחד מבני הזוג מפי כב’ השופט קיסטר בע”א 677/71 דוד נ’ דוד פ”ד כ”ו(2) 457 וכדלקמן:

 “…בשיתוף כללי בין בני הזוג, כאשר כל הכנסות בני הזוג מכל סוג נכנסות לקופה המשותפת, וכל רכישת נכסים היא משותפת, ואף כל העסקים מתנהלים על חשבון משותף של שני בני הזוג בני הזוג, וכן הוצאות המשפחה משתלמות מאותה קופה משותפת, הרי בדרך כלל כל החובות הם חובות משותפים – לפחות ביחסים בין בני הזוג והם מוטלים עליהם בחלקים שווים.

ברם ייתכנו חריגים. דוגמא להוצאות כאלו הן הוצאות שהוצאו בהפרת נאמנות, כגון הוצאות הבעל להחזקת פילגש”. 

הכלל האמור הוחל ביחס לזוג שחלה עליו הלכת השיתוף בנכסים, להבדיל מאיזון משאבים שבחוק יחסי ממון, אולם הלכה זו הוחלה גם על זוגות שנישאו לאחר שנת 1974 [ראה פסק דינו של כבוד השופט דרורי בעניין ע”מ (מחוזי י-ם) 821/05 ש.א נ’ ש.ג ואח’ ([פורסם בנבו], 12/11/06) ופסקי הדין המובאים שם בעמ’ 42 ואילך].

על בסיס קבע בית המשפט לענייני משפחה בתמ”ש 15485/03  כיהטוען להוצאות של בן הזוג השני עבור מאהב/ת (ככל שיוכח קיום מאהב/ת) אינו צריך להוכיח כל הוצאה שהוצאה לצורך כך, במיוחד כאשר הצד השני מודה כי הוציא הוצאות מסוג זה. במקרה כזה עובר הנטל לצד המממן, ככל שזה יטען כי ההוצאות בפועל היו נמוכות מהוצאות להם טוען הצד השני, וככל שיש לו הוכחות לכך.

נטל ההוכחה-  בפסק דין ע”מ (מחוזי י-ם) 821/05 ש.א נ’ ש.ג ואח’ ([פורסם בנבו], 12/11/06)  קבע כבוד השופט דרורי לעניין נטל ההוכחה כך:

“לא מקובלת עלי גישת ב”כ המערער כי בעניין הוצאות הפילגש יש להטיל על האישה החוקית את נטל הראיה כמה כסף הוצא מתוך החשבון המשותף עבור מימון אותה פילגש. לטעמי מאחר והמידע בדבר ההוצאות עבור הפילגש נמצא בידיו של הבעל, עליו להביא את האינפורמציה לבית המשפט. משלא עשה כן, מוסמך בית המשפט לפסוק סכום גלובלי על פי מעין שודא דדיינא”

נטל זה מחייב את הנתבע להסביר בצורה מפורטת את כל תנועות הכספים המשותפים באופן שישלול את הטענה כי הכספים הוצאו מן הקופה המשותפת לטובת אשה אחרת אחרת ניתן יהיה לפסוק לחובתו סכום גלובלי.

מכאן החשיבות הקריטית שבאיסוף המידע. ככל שיינתנו הוכחות ופירוט מורחב של ההוצאות הקשורות בהליך הבגידה סכום ההשבה יהיה גדול אף יותר.

• אלימות מינית– כפייה של בן הזוג לקיום יחסי אישות תוך הסבת כאב והשפלה.
• אלימות נפשית– באה לידי ביטוי בעיקר בהתעללות מילולית כגון השפלות, מילות גנאי ועוד. בנוסף, התנהגות רכושנית של הגבר כלפי הרכוש המשותף, בידודה שלה האישה מחברתה ומחברת משפחתה. עניינה של אלימות זו הינה בעבודה כי היא משרה אווירת פחד וטרור לעיתים אלימות זו קשה אף יותר מאלימות פיזית.
• אלימות כלכלית– מניעת האישה מגישה אל המשאבים הכלכליים, הקצבת סכום כסף לאישה בהתאם לשיקולי הבעל וראות עיניו התנהגות זו גורמת לא רק להשפלה גדולה אלא הופכת את האישה לתלותית לגמרי.
• אלימות פיזית– החל ממכה קלה, דחיפה וכלה באלימות חמורה שיכולה להוביל אף למותה של האישה

יש לברר מתי הבקשה לבית הדין תגרור החלטה בדמות כפייה ומתי תגרור הבקשה חיוב? במילים אחרות ופשוטות יותר: מתי ובאלו מקרים מחייב בית הדין לתת גט ומתי כופה לתת גט?

על כך בהרחבה תוכלו לקרוא במאמרי הבא:

על פי דין תורה, הבעל רשאי לגרש את אשתו גם בעל כורחה, ויש לשער שגם קודם מתן תורה, הבעל היה רשאי לגרש את אשתו אף נגד רצונה של אשתו. כיום, כידוע, השתנה המצב, ובעקבות חרם דרבנו גרשום, שוב אין הבעל יכול לגרש את אשתו בעל כורחה ויש צורך בהסכמתה אם אין האישה מסכימה לגירושין, על הבעל להצביע על קיומה של עילת גירושין שמכוחה הוא זכאי לחייבה בגירושין.

מה איפא עילות הגירושין? העילה הקלאסית והמוכרת לכולם הינה מאיס עליי היינו מאיסה של אחד הצדדים בחיים המשותפים. ברם, יש לדעת כי בידי בית הדין אם ימצא כי יש עילת גירושין אפשרות לפסוק אחד מבין שלושת האפשרויות הבאות:

1- מצווה לגרש- פסק דין המהווה מעין המלצה לצדדים להתגרש.

2- חובה לגרש- בהנחה והבעל יסרב הרי שבית הדין יכול לחייבו במתן כתובתה.

3- כפייה לגרש- הסנקציה החריפה ביותר שמופעלת במקרים נדירים בלבד (משום שהגט שהבעל נותן צריך להיות ברצון ובכפייה יש חשש לגט מעושה). בית הדין יכפה במצבים כגון אלימות קשה ועוד.

במידה ובית הדין לא ימצא עילה מספקת לגירושין אזי הבקשה תידחה.

מכאן החשיבות העליונה שבניסוח כתב טענות נכון ובהיר משום שאי עמידה על העילות באופן נכון יכול מחד גיסא לדחות את הבקשה ומאידך גיסא לכפות גט.

2- אל תחטפו אל הילד- ילד הוא לא רכוש והוא שייך לאב ולאם במידה שווה.

3- ניכור הורי- אל תרחיקו ואל תסיתו את הילד כנגד ההורה השני

4- הזהרו לא להפר את הפרטיות. זכרו! סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי “חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראייה בבית המשפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהוא צד להליך, הגנה או פטור על פי חוק זה”.