משרדנו ייצג שלושה לווים שהיו חתומים על הסכמי הלוואה חוץ בנקאיים על סך מאות אלפי שקלים כל אחד. בהסכמי ההלוואה שלהם, נקבע כי ההלוואה תינתן לשנה אחת שבסיומה תוחזר הקרן בצירוף הצמדה למדד. עוד נקבע כי עד להחזרתה המלאה של ההלוואה, ישלמו הלווים ריבית חודשית בשיעור של 2.5 אחוזים מסכום הקרן. הלווים אף רשמו את נכסי המקרקעין שלהם כערובה להחזרת הכספים.
ההלוואה נלקחה בשנת 2018. במשך השנה הראשונה הריבית החודשית שולמה במלואה. עם זאת, כאשר קרן ההלוואה לא הוחזרה במועד, פעל המלווה לפתיחת תיק בהוצאה לפועל נגד הלווים, כאשר המלווה דרש להמשיך ולגבות את הריבית החודשית בשיעור של 2.5 אחוזים בגין כל חודש שחלף מאז ועד היום. מדובר למעשה בריבית שנתית של 30 אחוזים – שיעור החורג מהמותר בחוק הלוואות חוץ בנקאיות (חוק אשראי הוגן) והביא לצבירת חוב בסך מיליוני שקלים בגין רכיבי ריבית והצמדה. המלווה ניסה לטעון מנגד כי מדובר בעסקה חריגה הפטורה ממגבלת הריבית המנויה בחוק, אך טענתו נדחתה. בית המשפט קיבל את עמדתנו ביחס לתפיסת ההלוואה, וקבע כי הריבית שנגבתה חורגת מהתקרה המותרת על פי חוק אשראי הוגן, העומדת על 8 אחוזים לכל היותר עבור הלוואות מסוג זה אולם. מעבר לכך, בית המשפט הסתמך על פסיקה קודמת המאפשרת להפחית את הריבית ואף לבטלה לחלוטין. בסופו של דבר, בית המשפט ביטל את כל הריבית בהסכם ההלוואה, והשאיר רק את הקרן (בצירוף ריבית והצמדה לפי הקבוע המינימלי בחוק). כך נחסכו מיליוני שקלים ללקוחותי.
