קביעת שיעור המזונות שעל הבעל לשלם
בפרק הקודם דנו בפרמטרים שיש לבחון על מנת שיהיה ניתן לקבוע את שיעור המזונות שייפסק.
הראשון, יכולת השתכרותו של הבעל. השני, רמת החיים לה הורגלה האישה מבחינת "עולה עמו ואינה יורדת" השלישי, בחינת הכנסות האישה ממקורות שונים. רביעי, מה הם צרכי הגבר.
נבחן פרמטרים אלו כסדרן
יכולת השתכרות הבעל.
במסגרת זו יש לבחון לא רק את הכנסתו של הבעל ממשלח ידו אלא גם ממקורותיו האחרים (ככל ואלו קיימים).
במילים אחרות, יכולתו של הבעל לצורך קביעת היקף המזונות ושיעורים אינו נקבע אך ורק על-פי הכנסת בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו כגון: ביטוח מנהלים, חסכונות, כספים שהגיעו כתוצאה ממכירה של רכוש ועוד.
נזכור שהבעל מחויב לשלם לאשתו כפי רמת החיים אליה היא הורגלה ובהתאם לדיון ההלכתי לפיו האישה עולה עמו ואינה יורדת. מכאן יובן גם כי לא תישמע כל טענה לגבי היקף עבודת הבעל שעה שהוא יצהיר כי הוא עובד רק מספר שעות מצומצם וממילא הכנסתו אינה גבוהה. עוד צריך לדעת כי כל עוד צרכי האישה מסופקים לה אין הבעל חייב למכור את רכושו על מנת לאפשר לה רמת חיים גבוהה יותר ממה שחיו בה הצדדים.
2. רמת החיים של בני הזוג.
כאמור, עולה עמו ואינה יורדת כאשר עצם הנישואין יוצר את חובות הבעל כלפי אשתו כאשר חלק מחובותיו אלו הוא מתחייב לספק לאישה מדור ומזון.
בבחינת רמת החיים יש לבחון את מקום מגורי בני הזוג, היקף ההוצאה על משק הבית ועוד. ברם, כאשר בני הזוג חיו בצמצום וברמת חיים מינימאלית על הבעל יהיה לזון את אשתו בהתאם לאותה רמת חיים בה חיו בני הזוג
כללים אלו יפים גם לעניין שאר הדברים הבאים בגדר מזון ומדור כגון כסות, כלי בית ומדור.
3. הכנסותיה של האישה
לפי הדין העברי מעשה ידיה של האישה שייכים לבעל. וכשם שהאישה זכאית למזונותיה מבעלה כך הבעל זכאי ל- "מעשי ידיה" של האישה.
בדין העברי ישנו כלל לפיה האישה רשאית לוותר על מזונותיה ובתמורה אינה מעבירה את מעשה ידיה לבעלה כלל זה נקרא בהלכה: "איני ניזונת ואיני עושה". כלל נוסף שחשוב להכיר הוא הכלל לפיו אם האישה יוצאת לעבוד רשאי הבעל לומר לה: "צאי מעשה ידיך במזונותייך" חשוב להדגיש! הבעל אינו יכול לחייב את האישה לצאת לעבוד ולזון את עצמה.
צריך לדעת שכפרקטיקה משפטית לעיתים ממליצים לאישה לעשות הפסקה מהעבודה כך שהבעל יחויב במזונות אשתו. במקרים אלו יכול הבעל לומר לאשתו "צאי מעשה ידיך במזונותיך" תוך סטייה מההלכה הנהוגה לפיו הבעל לא יכול לכפות את האישה לצאת ולעבוד. ואולם, יש לבחון כל מקרה לגופו.
במקרה בו האישה חדלה לעבוד עקב הגשת תביעת המזונות או במהלכה, חרף עבודה מסודרת שהשתכרה ממנה קודם לכן וזאת כדי להכניס את ידה ל"כיס העמוק" של הבעל או כדי "הלכעיסו" - עסקינן בחוסר תום-לב משווע של האישה - ועל-כן ראוי לשקול סטייה מן ההלכה שאין כופים את האישה לעבוד ראו: ע"א 638/04 ח' ר' נ' ב' ר', פורסם באתר האינטרנט נבו (25.01.05); ע"מ (יר') 177/99 אילון נ' אילון, תק-מח 2000(1), 8801 (2000); תמ"ש 1053/03 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.06)}.
השתכרות נמוכה או מוגבלת
במקרה שבו השתכרותה של האישה נמוך או מוגבל יחויב הבעל בהשלמת המזונות באופן חלקי ראה למשל ע"א 85/90 אורי רחמים נ' רות רחמים, תק-על 90(3), 787 (1990); ע"א 808/88 אמנון גרוס נ' צביה גרוס ואח', תק-על 90(1), 467 (1990).
כאשר מעשה ידיה של האישה עונים על צרכיה בהתאם לפרמטרים אותם בחנו הרי שיש בכך על מנת לפטור את הבעל מחובת התשלום, כל עוד האישה עובדת ומשתכרת במידה מספקת.
הפחתת דמי המזונות
במידה והכנסתה של האישה גדלה הרי שניתן להכיר בכך כשינוי המצדיק הפחתת דמי המזונות עד כדי ביטולם המוחלט ובהתאם להכנסותיה של האישה וצרכיה.
חשוב לדעת כי הפסיקה קובעת כי אין אפשרות לקבל החזר מזונות רטרואקטיבי אלא מיום הגשת התביעה ראו פה: תמ"ש (חדרה) 5534-01 י. ד. נ' י. ש.
הכותב עו"ד רפאל אוחנה מתמחה בדיני מעמד האישי ובעל מומחיות וידע רב בהליכים המתנהלים בבית הדין הרבני.
Comentarios