חוק איסור לשון הרע, מסדיר את האיזון שבין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. עילת תביעה מתגבשת כאשר מוכח יסוד הפרסום, לצד פוטנציאל אובייקטיבי להשפלת הנפגע או ביזויו בעיני האדם הסביר.
מה זה "לשון הרע" במשפט?
חוק איסור לשון הרע יצר עוולה אזרחית ואף עבירה פלילית בדמות פרסום "לשון הרע". החוק מפרש את המונח לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה או לבזותו בשל תכונות המיוחסות לו. החוק אינו דורש שהנפגע אכן יחוש השפלה או פגיעה מבחינה סובייקטיבית, ודי בכך שהפרסום היה בעל פוטנציאל לגרום להשפלה כזו. החוק מגדיר "פרסום" כאשר הדברים הגיעו לאדם אחד נוסף לפחות מלבד הנפגע, בין אם בכתב, בעל פה או באמצעי דיגיטלי.
הגנת אמת דיברתי
חוק לשון הרע כולל הגנה למפרסם, בשם אמת דיברתי. אם הטענה מתקבלת, המפרסם מוגן מחבות בפיצויים מכוח העוולה. כדי להעלות בהצלחה טענה של אמת דיברתי, נדרשים שני תנאים. התנאי הראשון הוא שהדברים שפורסמו היו אמת במובן המהותי של גרעין הפרסום. התנאי השני הוא קיומו של עניין ציבורי בפרסום. לצורך העניין, אפשר לפרסם משהו שהוא נכון עובדתית, אבל הוא פרטי ולא בעל עניין ציבורי, ולכן פרסום שכזה לא יחסה תחת ההגנה. אם הפרסום נועד רק להכפשה אישית ללא ערך חברתי, ההגנה עלולה לקרוס גם אם הדברים נכונים.
כאשר מגישים תביעה אזרחית, נטל ההוכחה באופן עקרוני מונח על התובע. כאשר מוגשת תביעת לשון הרע, והנתבע מעלה טענה של אמת דיברתי, נטל ההוכחה עובר בעצם לנתבע (המפרסם), כאשר בית המשפט דורש ראיות מוצקות לאמיתות הדברים והרלוונטיות שלהם.
בהקשר זה, נציין כי ככל שהפרסום פוגע יותר, יש להוכיח יותר מבחינת האמת המוכחת (רע"א 6557/20 ערוץ 10 החדש בע"מ נ' שרת התרבות והספורט – ח"כ מירי רגב).
חובת תום הלב – הגנה ללא הוכחת אמת
סעיף 15 לחוק מכיר בכך שגם פרסומים שאינם אמת עשויים ליהנות מהגנה אם נעשו בתום לב. ההגנה עשויה לעמוד למפרסם אם הוא האמין באמיתות הדברים, ופעל בנסיבות כמו הבעת דעה על תפקוד איש ציבור או מתוך חובה חוקית. מקרה ידוע בהקשר הזה, הוא זה של העיתונאית אילנה דיין, והתחקיר שלה אודות סרן ר'. לאחר תחקיר שהטיל בו דופי, הוא תבע אותה בתביעת דיבה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענתה של אילנה דיין, לפיה אחרי ביצוע שקידה עיתונאית סבירה, היא סברה כי הפרסום הוא אמיתי, ולכן יש לדחות את התביעה היות ומדובר היה באמת לשעתה.
פיצוי ללא הוכחת נזק בתביעת לשון הרע
בלשון הרע, ניתן להגיש תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק. המנגנון של פיצוי ללא הוכחת נזק נועד לגשר על הפער שבין הפגיעה הקשה בנפש ובמוניטין לבין הקושי הראייתי הכמעט בלתי אפשרי לכמת את הנזק הזה בערכים כספיים מדויקים.
כך גם יצר המחוקק הרתעה: יצירת מחיר ברור לפרסום דיבה, שנועד למנוע מאנשים להשתמש במקלדת ככלי נשק מתוך מחשבה שאם לא נגרם נזק כלכלי – הפרסום יעבור ללא השלכות.
הסכום המקסימלי שניתן לתבוע ללא הוכחת נזק עומד על סך של כ-80,000 שקלים שח בגין פרסום בודד נכון ל-2023 (הסכום צמוד למדד). במקרים שבהם מוכח בבית המשפט כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע, החוק מאפשר כפל פיצוי המגיע לסכום של 160,000 שקלים.
לשון הרע והאינטרנט – הזירה המודרנית ואחריות מנהלים
בעידן הרשתות החברתיות, היד מאוד קלה על הדק הפרסום, שלא לדבר על לייק או שיתוף ברשת. פסיקת בית המשפט קבעה (פסק דין רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ) כי פעולת שיתוף נחשבת לפרסום חדש המקים אחריות משפטית. לעומת זאת, פעולת לייק כשלעצמה לרוב אינה נחשבת לפרסום.
עוד נקבע במשפט כי האחריות לפרסומים משמיצים, עשויה במצבים מסוימים להתגלגל גם למנהלי קבוצות בוואטסאפ ובפייסבוק, המודעים לפרסום דיבתי ולא פועלים להסרתו.
גם בתחום של פרסום ביקורת באינטרנט, חלים דיני לשון הרע. אם נחשוב על ביקורת צרכנית מהסוג שמפרסמים בגוגל מפס או איזי, לקוח רשאי להביע דעה בתום לב, אך פרסום עובדות שקריות במטרה לחסל עסק מהווה עילה לתביעה.
בנוגע למגיבים אנונימיים, כיום לא ניתן להכריח את ספקיות האינטרנט לפרסם את זהות המפרסמים לצורך תביעה, ובית המשפט הגן על ספקיות האינטרנט. עם זאת, הצעת החוק להסדרת חשיפת זהותם, נמצאת בשלבי חקיקה מתקדמים לאחר שעברה קריאה ראשונה. ככל שחוק כזה יעבור בפועל, הדבר ישפיע מאוד על תמונת המצב הנוכחית וישנה אותה לחלוטין. בחינת הסיטואציה הפרטנית על ידי עורך דין לשון הרע תאפשר בדיקת רלוונטיות הגשת הבקשה לצו חשיפה בהתאם להתפתחויות החקיקה האחרונות.
לליווי בתחום זה, מומלץ ליצור איתנו קשר בהקדם.
