חברות שנכנסות לסכסוך עסקי מהותי ומחליטות להגיש תביעה בבית המשפט המחוזי מגלות לעיתים כבר בשלב המקדמי כי הנתבעת מגישה בקשה להפקדת ערובה כנגד תובעת. סעיף 353 לחוק החברות הופך את הדרישה הזו מנקודת פתיחה חריגה לכלל ברור: ברירת המחדל היא שחברה תובעת תידרש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. המטרה אינה למנוע גישה לערכאות אלא לוודא שחברה בע"מ, הנהנית ממסך ההתאגדות, לא תוכל לנהל הליכים חסרי בסיס מבלי להסתכן בחיוב ממשי בהוצאות.
כאשר מדובר בתביעות בין חברות, ובמיוחד כשיש יותר מתובעת אחת, הדרישה להצגת דוחות כספיים, מאזנים ואישורי הכנסות של כל אחת מהן מקבלת משקל מכריע. במאמר זה נפרוס את ההסדר החוקי, המבחנים שנקבעו בפסיקה והמשמעות המעשית לכל חברה תובעת או נתבעת.
מהי בקשה להפקדת ערובה נגד תובעת בתביעות בין חברות?
בקשה להפקדת ערובה כנגד תובעת היא הליך מקדמי שבמסגרתו נתבעת מבקשת מבית המשפט להורות לחברה התובעת להפקיד סכום כסף בקופת בית המשפט, או ערובה אחרת, להבטחת הוצאותיה אם התביעה תידחה. הבקשה מוגשת בדרך כלל בשלבים הראשונים של ההליך, ולעיתים אף לפני שהוגש כתב הגנה מלא. מטרת הבקשה היא להבטיח שהנתבעת לא תישאר בפני שוקת שבורה אם התביעה תידחה, במיוחד כאשר התובעת היא חברה בע"מ שמצבה הכלכלי אינו ברור או מעורר סימני שאלה.
בכתב הבקשה מדגישה הנתבעת בדרך כלל כי התובעת היא חברה בעירבון מוגבל, כי החוק קובע כלל של חיוב בערובה, וכי בנסיבות המקרה אין הצדקה לסטות מהכלל. לצד זאת, הבקשה תצביע על היעדר מסמכים פיננסיים, על גובה סכום התביעה, על התרשמות מסיכויי ההליך ועל נסיבות נוספות כמו טענות לתביעת סרק או תביעה טקטית. בית המשפט בוחן את מכלול הנתונים ומחליט אם לחייב את התובעת בהפקדת ערובה, באיזה שיעור ובאיזה מועד.
סעיף 353 לחוק החברות: ברירת המחדל – תובעת מפקידה ערובה
סעיף 353א לחוק החברות קובע כי כאשר חברה בע"מ מגישה תביעה, רשאי בית המשפט לחייב אותה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. הפסיקה הדגישה כי בהקשר של חברות, הכלל הוא חיוב בערובה והחריג הוא הפטור. או, כפי שנוסח באחד מפסקי הדין המצוטטים בבקשה:
"הכלל הוא חיוב חברה תובעת במתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע והחריג הוא מתן פטור לחברה מהפקדת ערובה שכזו… הבחנה זו נועדה להקשות על חברות בהגשת תביעות כדי למנוע הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות".
בכך מבטא החוק תפיסה שלפיה חברה הנהנית מהגנת אחריות מוגבלת נדרשת גם לנטל מיוחד בהבטחת הוצאות.
עם זאת, הסעיף מותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב. בית המשפט רשאי שלא לחייב בערובה אם שוכנע שנסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או אם החברה הוכיחה יכולת כלכלית של ממש. כלומר, אין מדובר בסנקציה אוטומטית נגד חברות תובעות, אלא בנקודת מוצא שממנה יוצאת החברה כשהיא נדרשת להראות מדוע יש לפטור אותה. מי שלא תציג תשתית עובדתית ופיננסית מלאה, עלולה למצוא עצמה מחויבת בערובה משמעותית, שתהווה תנאי להמשך בירור התביעה.
המטרה של הפקדת ערובה כנגד תובעת: הגנה על הנתבעת וצמצום תביעות סרק
הפקדת ערובה נגד תובעת נועדה בראש ובראשונה להגן על הנתבעת מפני תביעות שמנוהלות בחוסר אחריות, כאשר יש סיכון ממשי שהחברה התובעת לא תוכל לשלם הוצאות אם תידחה תביעתה. חברה בע"מ יכולה להתרוקן מנכסים, להפסיק פעילות ואף להימחק, בעוד התביעה מתנהלת שנים. ללא מנגנון של ערובה, נתבעת עשויה להיפגע פעמיים – גם מהצורך להגן על עצמה בהליך ממושך, וגם מהיעדר אפשרות להיפרע מהוצאות שנפסקו לה. ההפקדה יוצרת רשת ביטחון מינימלית שמאזנת את הכוחות בין הצדדים.
מטרה נוספת היא הרתעת תביעות סרק ותביעות טקטיות. במסמכים שצירפת נטען במפורש כי מדובר בתביעה שנועדה להיות "משקל נגד" להליך אחר, וכי מדובר בתביעת סרק. בבקשה נכתב כי
"ממילא, ברור כי התביעה היא במהותה תביעת סרק".
חיוב חברה בהפקדת ערובה במקרים כאלה אינו נועד לחסום תביעה לגיטימית, אלא לכפות על התובעת לקחת בחשבון את ההשלכות הכלכליות של ניהול הליך שאינו מגובה בתשתית ראייתית מספקת. כך מצמצם בית המשפט שימוש ציני בהליכי משפט ככלי לחץ בלבד.
שלושת הרבדים בבחינת בקשה להפקדת ערובה: מצב כלכלי, נסיבות וסיכויי תביעה
הפסיקה גיבשה שלושה רבדים לבחינת בקשה להפקדת ערובה נגד תובעת. הרובד הראשון הוא מצבה הכלכלי של החברה התובעת. בית המשפט בוחן אם יש ביכולתה לשלם הוצאות אם תידחה התביעה, באמצעות ראיות ממשיות ולא רק הצהרות כלליות. הרובד השני הוא נסיבות העניין: האם מדובר בתביעה טקטית, האם יש התנהלות לוקה בחוסר תום לב, האם סכום התביעה גבוה במיוחד ביחס ליכולת החברות. הרובד השלישי עוסק בסיכויי התביעה, אך הפסיקה קובעת שאין להיכנס בשלב זה לניתוח עמוק, אלא לבחון אם מדובר בתביעה חסרת סיכוי על פני הדברים או בהליך בעל עילה כלשהי.
במסמכים המונחים לפנינו מצוטטים פסקי דין מרכזיים, ובהם רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ׳ נוריס ורע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ׳ בנק הפועלים, אשר חיזקו את ההבחנה בין הכלל של חיוב בערובה לבין החריג של פטור. נקבע כי הנטל להראות נסיבות המצדיקות פטור מערובה מוטל על החברה התובעת. גם כאשר בית המשפט סבור כי יש הצדקה עקרונית לחיוב בערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי, תוך איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין ההגנה על הנתבעת.
חובת הגילוי של החברה התובעת: אילו מסמכים חייבים להיות על השולחן
כדי לסתור את נקודת המוצא של חיוב בהפקדת ערובה, חברה תובעת חייבת לפרוס בפני בית המשפט תמונה מלאה של מצבה הפיננסי. הפסיקה חזרה וקבעה כי אין די בטענה כללית על "איתנות כלכלית" או במשפטים כגון "לא תהיה בעיה לשלם את ההוצאות". על התובעת לצרף דו"חות כספיים מאושרים, מאזנים, דוחות לרשויות המס, דפי חשבונות בנק, פירוט מסגרות אשראי, פירוט נכסים ושווים, ולעיתים גם אישורי רואה חשבון ספציפיים. רק כך יכול בית המשפט לוודא שהחברה מסוגלת לשאת בהוצאות עתידיות.
אחד מהציטוטים המפורשים מדגיש זאת היטב:
"את מצבה הכלכלי של החברה יש להוכיח באמצעות מאזנים של החברה, באישור רואי חשבון רשמיים, בדוחות לרשויות השונות ובאמצעות מסמכים שמבהירים לקורא אותם מה הוא המצב הכלכלי של החברה… אמירות וטענות המשיבה לפיהן לא תהיה לה 'כל בעיה' לשלם את הוצאות המשפט אינן תחליף למסמכים בהם היה על המשיבה לתמוך טענותיה".
כשחברה אינה מציגה מסמכים כאלו, הדבר פועל לרעתה ומחזק את הנטייה לחייב אותה בהפקדת ערובה.
כשיש שתי חברות תובעות: כל תובעת היא אישיות משפטית נפרדת
במקרה שנדון במסמכים השתיים, הוגשה תביעה על ידי שתי חברות שונות, שתיהן חברות בעירבון מוגבל. אחת מהן הציגה מאזן לשנת 2023 ואישור רואה חשבון על יתרות כספים, בעוד השנייה לא הציגה שום דו"ח כספי. בית המשפט עמד על כך שאין למזג את החברות לצורך בחינת בקשה להפקדת ערובה. כל חברה היא אישיות משפטית נפרדת, ועל כל אחת מהן להוכיח באופן עצמאי את יכולתה הכלכלית. העובדה שיש לצידה תובעת נוספת אינה פוטרת אותה מהחובה הזו.
במסגרת ההחלטה צוין במפורש כי
"אין כל יסוד לסטות מן הכלל שלפיו יש לבחון כל תובע לפי אישיותו המשפטית הנפרדת, ואין בקיומו של תובע נוסף כדי להצדיק פטור חברה בע"מ מהפקדת ערובה".
המשמעות המעשית ברורה: כאשר שתיים או יותר חברות מגישות תביעה משותפת, לא ניתן "להסתתר" מאחורי הדוחות של חברה אחת ולצפות שבית המשפט יראה בהן יחידה אחת לצורך בחינת יכולת פירעון. כל תובעת צריכה להניח את המסמכים שלה על השולחן.
שתי תובעות – שתי חבילות מסמכים: למה כל חברה חייבת להציג דוחות ואישורי הכנסות
הערת הלקוח מתיישבת היטב עם הקו שנקט בית המשפט: כאשר יש שתי חברות תובעות, כל אחת מהן חייבת להראות דוחות הכנסות, מאזנים ויתר המסמכים הפיננסיים הרלוונטיים. במקרה שלפנינו, אחת החברות הציגה מאזן ואישור רואה חשבון על רווח של כארבעה מיליון שקלים, וביחס אליה קבעה השופטת כי לעת הזאת די בכך כדי לדחות את הבקשה להפקדת ערובה. לעומת זאת, החברה השנייה לא הציגה "ולו בדל ראיה" בדבר מצבה הכלכלי, ולכן חויבה בהפקדת ערובה בסכום של 35,000 שקלים.
בכך מיישם בית המשפט את העיקרון שלפיו כל חברה תובעת נבחנת לגופה. העובדה שחברה אחת נראית יציבה אינה מכפרת על שתיקה מסוכנת של חברה אחרת. למעשה, הימנעות מהצגת מסמכים עשויה להיחשב לחוסר תום לב או ניסיון להסתיר קשיים. לכן, בכל תביעה שבה מעורבות כמה חברות, חיוני להכין מראש "חבילת מסמכים" נפרדת לכל חברה: דו"חות, אישורי בנקים, אישורי רואה חשבון. אחרת, הסיכון הוא שחלק מהתובעות יחויבו בהפקדת ערובה ואף יעמדו בפני דחיית התביעה אם לא יעמדו בדרישה.
הימנעות מהצגת דוחות כספיים: החזקה השלילית והשלכותיה על חיוב בהפקדת ערובה
הפסיקה קובעת כי הימנעות מהבאת ראיות, כאשר ניתן לצפות שיוצגו, מעוררת חזקה שלפיה אילו הובאו הראיות היו פועלות לרעת מי שנמנע מהצגתן. הכלל הזה פועל בעוצמה מיוחדת בבקשות להפקדת ערובה כנגד תובעת. כאשר חברה בע"מ אינה מצרפת דו"חות, מאזנים או מסמכים בסיסיים על פעילותה, בית המשפט רשאי להסיק כי מצבה הכלכלי בעייתי, או לכל הפחות שאינה עומדת בנטל להוכחת יכולת פירעון. במילים אחרות, העדר מסמכים אינו "חוסר נעימות" טכני אלא שיקול מהותי התומך בחיוב בערובה.
במסמכים נכתב כי
"ברי כי העדר הצגת מסמכים מעידים כי החברה לא הרימה את הנטל להראות שתוכל לשלם את הוצאות הנתבעת אם תזכה בדין".
בפועל, הימנעות שכזו שימשה בסיס לקביעה שהחברה התובעת לא עמדה בנטל, והבקשה להפקדת ערובה התקבלה לגביה. מכאן עולה מסר ברור לחברות תובעות: מי שבוחרת להיכנס להליך משפטי בהיקף של מיליוני שקלים, אך אינה מוכנה לחשוף בפני בית המשפט את מצב חשבונותיה, מסתכנת בחיוב בערובה ואף בפגיעה באמינות הטענות שמועלות מטעמה.
איך בית המשפט קובע את גובה הערובה: פסיקה מנחה וסכומי ערובה מקובלים
גם כאשר בית המשפט מחליט לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה, אין מדובר במספר שרירותי. הפסיקה התוותה קווים מנחים לקביעת סכום הערובה, תוך התייחסות לסכום התביעה, מורכבות ההליך, היקף הראיות הצפוי והאיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הגנה על הנתבעת. בבקשה שהוגשה בענייננו נתבקש סכום ערובה שלא יפחת מ-150,000 שקלים, בהתבסס על פסיקות קודמות בתביעות בהיקף של כארבעה עד חמישה מיליון שקלים. הובאו דוגמאות לתיקים שבהם נקבעו ערבויות בטווח של 100,000 עד 150,000 שקלים.
לצד זאת, בית המשפט רשאי לבחור סכום נמוך יותר, בהתאם לנסיבות. במקרה שבו אחת התובעות הוכיחה איתנות מסוימת, והאחרת לא הציגה מסמכים כלל, נקבע בסופו של דבר סכום ערובה של 35,000 שקלים ביחס לתובעת הלא מוכיחה בלבד. זהו ביטוי למידתיות ולשיקול דעת פרטני: לא כל תביעה בהיקף של מיליונים תוביל לערובה במאות אלפים, אך גם לא תסתפק הצהרה כללית בדבר יכולת כלכלית כדי להימנע מהפקדה משמעותית.
טענות על תביעת סרק ותביעה טקטית: תפקידן בבקשה להפקדת ערובה נגד תובעת
בקשות להפקדת ערובה כנגד תובעת מלוות לא פעם בטענה שהתביעה היא "תביעת סרק" או תביעה טקטית שנועדה ליצור לחץ על הנתבעת. כך גם במקרה שלפנינו, שבו נטען כי התביעה הוגשה כתגובה לתביעה אחרת שהגישו הנתבעים, וכי היא נעדרת עילה משפטית ממשית. במסמכים נרשם כי
"ברור כי התביעה היא במהותה תביעת סרק"
וכי הערות בית המשפט בדיון הראשוני העידו על כך שחלק ניכר מהתביעה אינו מבוסס. טענות כאלה אינן מחליפות את בחינת סיכויי התביעה, אך הן מוסיפות נדבך להערכת נסיבות העניין.
הפסיקה קובעת שבשלב הבקשה להפקדת ערובה אין מקום לניתוח עמוק של הראיות, אך בית המשפט רשאי להביא בחשבון אם על פני הדברים ההליך נראה קלוש או חסר עילה בחלקים משמעותיים. ככל שהתביעה נראית טקטית, מנופחת או מנוגדת להערות בית המשפט עצמו, כך מתחזקת הנטייה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה, על מנת להרתיע מהמשך ניהול הליך שאינו עומד ברף המינימלי של תום לב משפטי וכלכלי.
ניהול סיכונים בתביעות בין חברות: איך להיערך לבקשה להפקדת ערובה מראש
חברות המתכננות להגיש תביעה מסחרית, במיוחד בהיקפים של מיליוני שקלים, צריכות להניח מראש כי תוגש נגדן בקשה להפקדת ערובה. המשמעות היא שיש להיערך בהיבט הראייתי כבר בשלב ההכנה לתביעה: לאסוף דו"חות כספיים עדכניים, לאשרם בידי רואה חשבון, להכין אישורי בנק ודפי חשבון, ולגבש תמונה מלאה של הנכסים, הזכויות וההתחייבויות. כאשר מעורבות יותר מתובעת אחת, כל חברה חייבת להכין לעצמה את ה"חבילה" שלה.
בנוסף, יש מקום לחישוב סיכונים משפטי וכלכלי: האם התביעה מבוססת די הצורך, מה היקף ההוצאות הצפוי, האם החברה יכולה לעמוד גם בהפקדת ערובה וגם בניהול ההליך לאורך זמן. לצד זה, על הנתבעות לשקול בקפידה מתי וכיצד להגיש בקשה להפקדת ערובה. בקשה מנומקת היטב, המצביעה על חוסר במסמכים ועל סימני שאלה בדבר איתנות התובעת, עשויה להוות כלי משמעותי בניהול ההליך ולהקטין את החשיפה הכלכלית במקרה שהתביעה תידחה.
החלטה לדוגמה: כיצד יושם סעיף 353 לחוק החברות בפועל?
פסק הדין שבו ייצג עו"ד רפאל אוחנה את הנתבעות ממחיש היטב כיצד פועל סעיף 353 לחוק החברות בפועל, ולא רק על הנייר. מדובר בתביעה מסחרית שהוגשה על ידי שתי חברות, שביקשו לחייב את הנתבעות בסכומים של מיליוני שקלים. עו"ד רפאל אוחנה, בשם הנתבעות, הגיש בקשה מסודרת להפקדת ערובה כנגד התובעות, והצביע על כך שמדובר בחברות בע"מ החוסות תחת מסך ההתאגדות, שלא פרשו תמונה פיננסית מלאה שתאפשר להבין אם יוכלו לשלם הוצאות אם תידחה התביעה. כבר בשלב זה, בית המשפט קיבל את העיקרון שלפיו נקודת המוצא היא חיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה, ורק מי שמציגה נתונים ברורים על איתנותה יכולה לבקש חריגה מהכלל.
בהמשך, בית המשפט ניתח בנפרד את מצב כל אחת מהתובעות. התובעת השנייה הציגה מאזן לשנת 2023 ואישור רואה חשבון המלמד על רווח של כארבעה מיליון שקלים, וביחס אליה סברה השופטת כי בשלב זה יש די בנתונים כדי שלא לחייבה בהפקדת ערובה. התובעת הראשונה, לעומתה, לא הציגה "ולו בדל ראיה" על מצבה הכלכלי. כאן נכנס לפעולה הקו שטען עו"ד אוחנה, ולפיו אין למזג בין התובעות, וכל חברה בעירבון מוגבל צריכה לעמוד בזכות עצמה בנטל ההוכחה. בית המשפט קיבל עמדה זו וחייב את התובעת הראשונה בלבד בהפקדת ערובה בסך 35,000 שקלים, בתוך פרק זמן קצוב. בכך הדגיש בית המשפט את חשיבות השקיפות הפיננסית של חברה תובעת, ואת התפקיד של ייצוג משפטי מדויק, כמו זה שניתן על ידי עו"ד רפאל אוחנה, בהגנה על נתבעות מפני תביעות בהיקפים משמעותיים כאשר מצבן הכלכלי של התובעות אינו ברור דיו.
מתי צפויה הפקדת ערובה כנגד תובעת וכיצד מומלץ לפעול כחברה תובעת או נתבעת?
הפקדת ערובה כנגד תובעת הפכה, בתביעות בין חברות, מכלי חריג לכלל כמעט מובנה שנגזר מסעיף 353 לחוק החברות ומפסיקת בתי המשפט. כאשר חברה בע"מ מגישה תביעה, עליה לצפות שבית המשפט יבדוק את מצבה הכלכלי וידרוש ממנה להוכיח יכולת פירעון ממשית, במיוחד אם הסכומים הנתבעים גבוהים. במקרים של כמה חברות תובעות, כל אחת נבחנת לגופה, וכל אחת חייבת להציג דוחות ואישורי הכנסות משלה.
כחברה תובעת, מומלץ להיערך מראש להצגת מלוא המסמכים הפיננסיים ולשקול ברצינות את העלויות ואת הסיכויים לפני פתיחת ההליך. כחברה נתבעת, כדאי לבחון בשלב מוקדם את מצבן של החברות התובעות ולשקול הגשת בקשה להפקדת ערובה כנגד תובעת, כאשר נראה שמצבן הכלכלי לא ברור או שהתביעה נראית טקטית או קלושה. כך ניתן לנהל את הסיכון המשפטי והכלכלי בצורה שקולה ומבוקרת.
