כשירות לעריכת צוואה – מתי מצב קוגניטיבי עלול להביא לפסילת צוואה?
כשירות לעריכת צוואה נבחנת לפי מצבו של המצווה בשעת עריכת הצוואה. אדם מבוגר, חולה או מי שאובחן עם דמנציה אינו בהכרח חסר כשירות לצוות. לפי סעיף 26 לחוק הירושה, השאלה היא האם במועד החתימה ידע המצווה שהוא עורך צוואה, הבין את היקף רכושו והיה מודע למשמעות החלוקה שקבע ביחס ליורשיו. לכן, גם כאשר קיימים מסמכים רפואיים המעידים על ירידה קוגניטיבית, בית המשפט בוחן את התמונה הראייתית המלאה ולא רק את האבחנה הרפואית במסגרת ערעור על צוואה.
הסוגיה עולה פעמים רבות במסגרת התנגדות לצוואה. מצד אחד, בני משפחה עשויים לגלות צוואה מפתיעה שנערכה בתקופה שבה המצווה היה חולה או סבל מירידה קוגניטיבית. מצד אחר, עצם העובדה שהצוואה מפתיעה, מנשלת יורש או נחתמה בסמוך לפטירה אינה מוכיחה שהמצווה לא הבין מה הוא עושה.
כאשר מתעוררת מחלוקת בנוגע לכשירותו של מצווה, חשוב להבין גם את המסגרת הרחבה יותר של דיני הירושה – מי נחשב יורש, מה כולל העיזבון ומה ההבדל בין ירושה על פי דין לבין ירושה מכוח צוואה. להרחבה ניתן לקרוא במדריך המקיף בנושא ירושה בישראל, המרכז את העקרונות המרכזיים של חלוקת עיזבון וקבלת צו ירושה.
מהי כשירות לעריכת צוואה לפי סעיף 26 לחוק הירושה?
סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה.
הפסיקה מתמקדת בשלושה רכיבים עיקריים: מודעות המצווה לכך שהוא עורך צוואה; ידיעתו בדבר היקף רכושו; והבנת תוצאות הצוואה ביחס ליורשיו.
ב-ת"ע 53890-12-21 הודגש כי השאלה נבחנת במועד מוגדר: מועד עריכת הצוואה – לא לפניו ולא אחריו. לכן גם מסמכים המלמדים על החמרה במצבו של המצווה חודשים לאחר החתימה אינם מוכיחים בהכרח כי היה בלתי כשיר ביום שבו ערך את צוואתו.
ככלל, קיימת חזקת כשרות, והטוען לחוסר כשירות לערוך צוואה נדרש להציג ראיות ממשיות המתייחסות למועד הרלוונטי. הנטל המוטל עליו אינו קל.
האם אדם עם דמנציה יכול לערוך צוואה?
כן. אחת המסקנות החשובות מהפסיקה היא שצוואה ודמנציה אינן מושגים שסותרים זה את זה באופן אוטומטי.
ב-ת"ע 32201-10-17 נדונה צוואה של אדם כבן 90 שסבל מדמנציה וסקולרית. המומחה הסביר כי בדמנציה מסוג זה עשויים להופיע ייצוב ואף שיפור בתקופות מסוימות. בית המשפט בחן את תפקוד המנוח במועד הרלוונטי, קיבל את הטענה שהיה כשיר וקיים את הצוואה.
מקרה נוסף וחד במיוחד נמצא ב-ת"ע 53890-12-21. המנוח סבל מדמנציה וירידה קוגניטיבית, אך שלושה ימים לאחר עריכת הצוואה בדק אותו פסיכוגריאטר וקבע כי הוא מכיר את בני משפחתו, מודע לרכושו, מסוגל להבין הסברים ולקבל החלטות ענייניות. הצוואה קוימה.
מצב קוגניטיבי יכול להשתנות
באותו פסק דין הסביר המומחה כי בדמנציה וסקולרית עשויים להיות ימים שבהם כושר השיפוט טוב יותר וימים שבהם הוא ירוד. לכך משמעות ישירה בדיני צוואות: בית המשפט אינו רשאי להסתפק בכותרת "דמנציה", אלא צריך לבחון את המצב הקוגניטיבי בזמן עריכת הצוואה.
גם תוצאה נמוכה במבחן קוגניטיבי אינה מכריעה לבדה. ב-ת"ע 8226-01-17 צוין במפורש כי בדיקת מיני-מנטל אינה ביטוי ישיר לחוסר כשירות לעריכת צוואה, אף שהיא יכולה לשמש אינדיקציה חשובה כחלק ממכלול הנתונים.
האם מחלה קשה, אשפוז או אפוטרופוס שוללים כשרות לצוות?
לא בהכרח.
ב-ת"ע 48950-05-21 סקר בית המשפט שורה של מצבים שאינם שוללים כשלעצמם כשרות לצוות: מינוי אפוטרופוס, מחלת נפש, ליקוי שכלי, מחלות קשות, מצב סופני, נטילת תרופות חזקות וסמיכות בין עריכת הצוואה לבין הפטירה. גם ירידה קוגניטיבית, אפילו משמעותית, אינה מביאה אוטומטית לבטלות הצוואה.
באותו מקרה חתמה אישה בת 88 על צוואה בזמן אשפוז, לאחר אירוע מוחי רביעי וכשלושה שבועות לפני פטירתה. למרות הנסיבות הרפואיות החריגות, בית המשפט קיים את הצוואה לאחר שהשתכנע כי המנוחה יזמה את המהלך, הבינה את משמעותו והייתה מסוגלת להבחין בטיבה של הצוואה.
מכאן שהשאלה אינה רק "ממה סבל המצווה?", אלא כיצד המחלה השפיעה בפועל על יכולתו להבין את הצוואה ביום החתימה.
איזה משקל יש לחוות דעת רפואית?
חוות דעת רפואית לצוואה עשויה להיות ראיה מרכזית, במיוחד כאשר לאחר הפטירה מתעוררת מחלוקת ביחס לכשירות המצווה. אלא שלרוב מומחה שממונה לאחר הפטירה מבצע הערכה רטרוספקטיבית על בסיס מסמכים רפואיים.
חוות דעת מומחה אינה סוף פסוק
ב-ת"ע 48950-05-21 נתן בית המשפט משקל רב לעדות עורכת הדין שפגשה את המנוחה בזמן אמת, ואף הבהיר שבית המשפט רשאי במקרים המתאימים להעדיף ראיות המתייחסות למצבה של המצווה במועד עריכת הצוואה על פני חוות דעת רפואית שנערכה לאחר מותה.
גם ב-ת"ע 8226-01-17, שבו ברקע עמדו דמנציה, מחלות נוספות וסרטן לבלב סופני, בית המשפט לא הסתפק ברשומה רפואית אחת. הוא בחן את חוות דעת המומחה לצד עדויות עורך הצוואה והעדה, רופאים שטיפלו במנוח ואף סרטון ממעמד עריכת הצוואה – ובסופו של דבר קיים את הצוואה.
לכן בתיק של פסילת צוואה בשל חוסר כשירות חשוב לבחון גם מי פגש את המצווה בסמוך לחתימה, כיצד תפקד, אילו החלטות קיבל ומה אמר על רכושו ועל רצונו.
כשירות והשפעה בלתי הוגנת – לא אותה טענה
אדם יכול להיות כשיר לערוך צוואה ובכל זאת הצוואה עלולה להיפסל מטעם אחר.
הדוגמה המובהקת נמצאת ב-ת"ע 56416-09-20. המומחית קבעה שהמנוח היה כשיר קוגניטיבית לערוך את הצוואה. עם זאת, היו לו גורמי סיכון משמעותיים להשפעה: ירידה קוגניטיבית, עיוורון, מגבלות גופניות ותלות באחרים. בית המשפט פסל בסופו של דבר את הצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת בצוואה, ולא בשל חוסר כשירות.
ההבחנה חשובה: חוסר כשירות לפי סעיף 26 עוסק ביכולת להבין את הצוואה. השפעה בלתי הוגנת עוסקת בשאלה האם רצונו של אדם שהיה מסוגל להבין נפגע בשל תלות או השפעה פסולה של אדם אחר.
כיצד בוחנים חוסר כשירות במסגרת התנגדות לצוואה?
הבדיקה מתחילה בציר זמן. יש לזהות את יום עריכת הצוואה ולאסוף את החומר הרפואי הסמוך אליו. לאחר מכן בוחנים תיעוד רפואי, תפקוד יומיומי, פעולות כלכליות, קשר עם בני משפחה, עדויות עורך הדין והעדים לצוואה ולעיתים תיעוד חזותי או קולי.
כאשר קיימת תשתית רפואית מתאימה, בית המשפט עשוי למנות מומחה שיחווה דעתו בדיעבד. לאחר מכן בוחנים את חוות הדעת מול יתר הראיות ולא במנותק מהן.
מהצד השני, מי שמבקש להגן על הצוואה צריך להראות שהמצווה הבין את הפעולה, הכיר את רכושו ואת האנשים הנוגעים בדבר והביע רצון ברור ועקבי.
טעויות נפוצות בטענת חוסר כשירות לצוות
טעות נפוצה היא לראות באבחנת דמנציה הוכחה מספקת לפסילת צוואה. הפסיקה המצורפת מלמדת אחרת.
טעות נוספת היא לבנות את התיק על מסמכים מחודשים שקדמו לצוואה או שאחריה בלי לחבר אותם למצבו של המצווה ביום החתימה.
גם טענה שלפיה "הצוואה אינה הגיונית" אינה מוכיחה כשלעצמה חוסר כשירות. אדם רשאי לבחור כיצד לחלק את רכושו, גם אם בני משפחתו אינם מסכימים עם בחירתו.
מן הצד השני, בעת עריכת צוואה לאדם מבוגר או חולה, טעות היא להתעלם מהאפשרות שמצבו הרפואי יהפוך בעתיד למוקד של הליך משפטי. בנסיבות המתאימות, תיעוד איכותי בזמן אמת עשוי להיות בעל חשיבות רבה וכן הפניית המצווה לרופא לבחינת כושרו הקוגנטיבי.
מתי כדאי לקבל ייעוץ משפטי?
טענה של חוסר כשירות לערוך צוואה יכולה להכריע סכסוך ירושה, אך היא דורשת הרבה יותר מהצגת אבחנה רפואית או טענה כללית לירידה קוגניטיבית. יש לבחון את מועד עריכת הצוואה, המסמכים הרפואיים, התפקוד בפועל, נסיבות החתימה והראיות שניתן לאסוף מזמן אמת. משרד עו"ד רפאל אוחנה מטפל בסכסוכי ירושה ובהליכים הנוגעים לתוקפן של צוואות, הן בייצוג מתנגדים לצוואה והן בהגנה על צוואה שמבקשים לקיים. למידע נוסף ניתן לקרוא על עורך דין לענייני ירושה ועל שירותי המשרד בתחום עורך דין צוואות וירושות, או לפנות למשרד לבחינה ראשונית של נסיבות המקרה והמסמכים הרלוונטיים.
סיכום – כשירות לצוות נבחנת ברגע הקובע
כשירות לעריכת צוואה אינה נקבעת לפי גילו של המצווה או לפי עצם קיומה של דמנציה, מחלה קשה או ירידה בזיכרון. סעיף 26 לחוק הירושה מחייב לבדוק האם בזמן עריכת הצוואה ידע המצווה להבחין בטיבה ולהבין את משמעות החלטתו.
הפסיקה מראה שגם במצבים רפואיים מורכבים ניתן לקיים צוואה כאשר הראיות מצביעות על הבנה ורצון מודע. מנגד, כשירות אינה מונעת בחינה של עילות אחרות, ובהן השפעה בלתי הוגנת בצוואה. לכן כל מקרה מחייב בחינה פרטנית של הרפואה, ציר הזמן והראיות שנוצרו בסמוך לעריכת הצוואה.
